למה אנחנו גורמים למנורות האמבטיה שלנו לעבור “ייסורים”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט אמיתי עבור מוצרים אלקטרוניים. בגלל האדים מהמקלחת החמה והלחות הגבוהה, חדר האמבטיה הופך בעצם לסאונה.
אנחנו לא יכולים פשוט לייצר את המנורות האלו ולקוות לטוב. כך נקבל מוצר שנהרס כבר לאחר חודש בלבד. במקום זאת, אנחנו מעבירים כל סדרה של מנורות לבדיקות של חשיפה ללחות וחום. זה נשמע מתוחכם, אך בעצם זה אומר שאנחנו מנסים כמיטב יכולתנו להרוס את המנורות לפני שהן מגיעות אליכם הביתה.
המאבק נגד הלחות
העניין הוא שהמנורות האלו משתמשות בחוט טונגסטן בתוך מעטפת קוורץ. אם אפילו כמות קטנה של לחות חודרת לתוך המעטפת, החוט נהרס מיד. נשמע קול קטן, וזהו – המנורה נהרסה.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בתנאי לחות גבוהה כדי לבדוק האם יש חדירות בחיבורים בין הזכוכית למתכת. אם החיבורים לא טובים, המנורה נהרסת. זה פשוט מאוד.
חלודה – האויב העיקרי
יש גם את החיבורים בין החלקים השונים של המנורה. בסביבה לחה, חלקי מתכת נוטים להחליד. כשהם מחלידים, ההתנגדות החשמלית עולה, מה שגורם לחום בנקודות החיבור – דבר שעלול לגרום להרס המנורה. זה בהחלט לא החוויה ה“רגועה” שאנשים מחפשים בחדר האמבטיה.
אנחנו משתמשים בסגסוגות מיוחדות כדי למנוע זאת, ובדיקות הלחות גורמות לחלודה להתרחש מהר יותר. אנחנו בודקים שהחיבורים יהיו חזקים ושהחשמל יהיה יציב.
האיזון המורכב
אתם עשויים לחשוב: “פשוט תעשו את החיבורים עבים יותר!”
אבל יש בעיה: אם החיבורים יהיו עבים מדי, המנורה תהיה שבירה. אם תחזקו את החיבורים יותר מדי במהלך ההתקנה, הקוורץ עלול להישבר. זו משימה מורכבת – למצוא את האיזון בין מניעת חדירת מים לבין שמירה על עמידות המנורה.
אנחנו בודקים את המנורות במשך 1,000 שעות של חשיפה לתנאי לחות קיצוניים. אנחנו שולחים רק את המנורות שעובדות כראוי, בלי קפיצות באור או נזקים. זו הדרך היחידה לוודא שהמנורה תעבוד כראוי מהרגע הראשון שאתם יוצאים מהמקלחת.