למה מחמם האמבטיה שלכם לא פשוט מתפוצץ
האם תהיתם פעם למה חלק מהנורות בתחום האינפרא-אדום מסוגלות לעמוד בתנאי אמבטיה חמה, בעוד שאחרות פשוט… מתפוצצות?
הסיבה נעוצה בעקרון פיזיקלי שנקרא “הלם תרמי”. דמיינו צינור קוורץ שמגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד. עכשיו דמיינו כמה טיפות מים קרים שנופלות על הזכוכית. הזכוכית מתכווצת מיד באותן נקודות, ואז – טראגדיה: הצינור נשבר. זה בהחלט לא מה שאנחנו רוצים שיקרה כשאנחנו יוצאים מהמקלחת.
לכן אנו משתמשים בקוורץ עמיד בפני פיצוץ. אנו מטפלים בזכוכית כך שהיא תוכל לעמוד בשינויי הטמפרטורה הדרסטיים מבלי להישבר. זו בעצם “רשת הבטיחות” שלנו. אם הצינור נשבר, עלולים להיווצר קצרים חשמליים, או, גרוע מכך, שברי זכוכית על רצפת האמבטיה. אנו מוודאים שהצינורות עמידים מספיק כדי לעמוד בעומסים אלו.
יש גם את החום עצמו. נורות אלו משתמשות בקרינת אינפרא-אדום באורך גל קצר. במקום לבזבז זמן על חימום האוויר סביבנו, החום עובר בקו ישר. אנו מרגישים אותו מיד – זו אותה תחושה של “אהה” ברגע שאנו מדליקים את הנורה.
אך מכיוון שמדובר בחדרים רטובים, אנו לא יכולים פשוט לחבר את הנורות ולקוות לטוב. אנו סוגרים את החיבורים בצורה טובה. האדים יכולים להגיע לכל מקום, לכן אנו מנתקים את החוטים כדי שהחשמל והלחות לא יהיו באותו מקום.
אך יש עוד דבר: חום גבוה כרוך בעלויות. צינורות אלו פולטים כמות אדירה של אנרגיה. אם נשתמש בצינורות אלו במתקן פלסטיק זול, הם עלולים להרוס משהו או לגרום לקריעה בתקרה. צריך מתקן שיכול לעמוד בחום הזה.
אם החיבורים צפופים מדי, החום יצטבר ויהרוס את החוטים. זה כמו לנסות לרוץ מרתון כשלובשים מעיל חורפי – תישרפו מהר מאוד.
לכן אנו משקיעים הרבה מאמץ בשני דברים: כמה לחץ יכול הצינור לעמוד לפני שהוא נשבר, ועד כמה החיבורים עמידים בפני מים. זו הדרך היחידה להבטיח שהמחמם שלכם יחמם אתכם בלי להפוך לסכנה.