למה חום אינפרא-אדום הוא כלי חשאי לעיבוד מתכות בתעשיית התעופה
כשמורחים חומרי אנטי-קורוזיה על סגסוגות מתכת במטוסים, המאבק האמיתי מתרחש ברמה המולקולרית. יש צורך שהחומר ייצמד אל המתכת, ולא רק להישאר על פניה. רוב המפעלים משתמשים בתנורים רגילים. הם מחממים את האוויר, והאוויר בתורו מחמם את החלק. זה איטי ומעייף. אנחנו עושים זאת בדרך אחרת – אנחנו משתמשים במחממים בגלי אינפרא-אדום. במקום לבזבז זמן על חימום החדר, גלי האינפרא-אדום מעבירים אנרגיה ישירות אל החומר. זה קורה במהירות.
כיצד החומר ייצמד למתכת
זה מה שקורה בפועל: קרינת האינפרא-אדום גורמת לחומר להתרחב במהירות, וכך נוצרת מצב של אנרגיה גבוהה במקום שבו החומר נוגע במתכת. כשהחומר מגיע לטמפרטורה הנדרשת, שרשראות הפולימרים מתחילות לזוז. הן חודרות עמוק לתוך הנקבוביות הזעירות שעל פני המתכת. זה כמו מיליון עוגנים קטנים שמחזיקים את החומר במקומו. בנוסף, מכיוון שהחום מועבר במהירות, החומרים המרכיבים את החומר מתאדים מהר. אין יותר את אותן בועות גז קטנות שנתקעות מתחת לחומר ופוגעות באיכות הציפוי. כך נוצר ציפוי עבה, חזק ואיכותי.
האיזון הנדרש
אי אפשר פשוט להשתמש בעוצמה מרבית – צריך להיות זהירים עם קצב החימום. אם מחממים את המתכת יותר מדי, היא עלולה להתעוות. זו בעיה שאף אחד לא רוצה להתמודד איתה. צריך לאזן את עוצמת החימום בהתאם לעובי המתכת. מתכות דקות סופגות את החום במהירות. מתכות עבות דורשות זמן יותר כדי שהחום יחדור אליהן. לכן אנחנו משתמשים בבקרי PID. הם שומרים על יציבות הטמפרטורה, כדי שלא לפגוע במתכת.
הבעיה וכיצד לפתור אותה
גלי האינפרא-אדום עובדים במהירות, אך יש להם בעיה אחת – הם יכולים לפעול רק בקו ישר. אם לחלק יש חללים עמוקים או צורות מורכבות, גלי האינפרא-אדום לא יגיעו לאזורים האלו. אם החום לא מגיע לשם, החומר לא ייצמד כראוי. הפתרון פשוט: להשתמש במנורות שיכולות לפעול ממספר זוויות, או פשוט לסובב את החלק בזמן החימום. עוד טיפ: ודאו שמקור האנרגיה שלכם חזק מספיק. מנורות בעלות הספק גבוה צורכות כמות גדולה של חשמל ברגע שהן נדלקות. אם לא תתכננו זאת כראוי, המפסקים יפסיקו לעבוד כל הזמן.