למה אנו מחשיפים את מחממי האמבטיה שלנו ל”מבחני עינויים”
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירי חשמל. יש שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ואדים בכל מקום. בעצם, זו סאונה שרוצה להרוס את המכשירים שלנו. אם האטמים נפגעים או שהחומרים מתקלקלים, הנורה שלכם לא רק שלא תעבוד – היא עלולה אפילו להישבר.
אנו לא רוצים לנחש כמה זמן הנורות האלה יחזיקו מעמד. במקום זאת, אנו מחשיפים אותן לחדרי בקרת לחות וחום, כדי לראות איפה הן נשברות.
המאבק נגד האדים
רוב הנורות האלה משתמשות בזכוכית קוורץ ואלקטרודות מתכתיות. באמבטיה עם אדים רבים, הלחות מוצאת כל סדק קטן. אנו מחשיפים את הנורות למחזורי לחות גבוהה, כדי לראות איפה המים נעצרים.
הבעיה היא שכאשר אדי המים פוגעים באטמים, זה יכול לגרום לחמצון. אם האטם נפגע, גז ההלוגן דולף החוצה, החוט הטונגסטן נשבר, והנורה כבה. אנו עורכים מבחנים אלה כדי לוודא שהאטמים נשארים טובים, גם כשהם רטובים לחלוטין.
שמירה על החשמל במקומו
זה לא קשור רק לזכוכית. עלינו גם להקפיד על הקצוות והחוטים. כשהסביבה רטובה מאוד, החשמל יכול להתפשט למקומות שאין לו שם מקום. כדי למנוע זאת, אנו מחשיפים את הנורות למאות שעות של מחזורי לחות ויובש. זה תהליך אכזרי, אך הוא מראה לנו אם הבידוד עובד כראוי או אם החיבורים נפגעים.
אם הנורה שורדת את המבחנים האלה, אפשר להיות בטוחים שהיא לא תגרום לניתוק החשמל ברגע שאתם נכנסים למקלחת.
האיזון הדק
אולי תחשבו, “פשוט תעשו את האטמים חזקים יותר!” אבל זה לא כל כך פשוט. זכוכית קוורץ ומתכות אינם מתרחבים באותו קצב כשהם מתחממים. אם האטם קשיח מדי, הזכוכית עלולה להישבר כבר ברגע שאתם מדליקים את הנורה.
זה איזון עדין. עלינו שהאטם יהיה גמיש מספיק כדי לעמוד בחום, אך גם חזק מספיק כדי למנוע חדירת לחות. מבחני הבלייה שלנו מראים לנו בדיוק איפו נמצא האיזון הזה.
התוצאה? נורה ששומרת על הגז שבתוכה, ולא נשברת כשהיא מתחממת.