שליטה בטמפרטורה: צביעת שכבות הציפוי של מטוסים ללא בעיות
צביעת מטוס מסחרי אינה דומה לצביעת מכונית. יש טווח טמפרטורות צר מאוד שבו הכל עובד כראוי. אם הטמפרטורה גבוהה מדי, נוצרים בועות על פני הציפוי. אם הטמפרטורה נמוכה מדי, הצבע לא יידבק כראוי, והוא יישלף מהמטוס ברגע שהוא יגיע לגובה של 30,000 רגל. זו סיטואציה קשה שאף אחד לא רוצה. כדי לפתור זאת, אנו משתמשים במקורות אור אינפרא-אדום בגלים קצרים. הטריק בשליטה בטמפרטורה כשעובדים על גוף המטוס, לא ניתן פשוט לחמם את כל האזור בו נעשית הצביעה. זו בזבוז אנרגיה וקשה לשלוט בכך. במקום זאת, אנו משתמשים בנורות קוורץ בהספק גבוה. הן פוגעות ישירות בציפוי. אך יש להיות זהירים – יש צורך ביחס מסוים של וואט לאינץ’ רבוע. אם מושקעת יותר מדי אנרגיה בנקודה אחת, עלולה להיגרם עיוות בציפוי או נזק לחומרים המרכיבים את המטוס. זו דרישה של איזון. הפניית החום אנו משתמשים בצינורות קוורץ עם הלוגן, שמאפשרים שמירה על טמפרטורה יציבה. כדי לוודא שהחום מגיע למקום הנכון, אנו משתמשים במחזירי אור מזהב או אלומיניום מלוטש. זה מאפשר הפנייה ישירה של החום לגוף המטוס. היתרון הגדול? אפשרות לשלוט בטמפרטורה באזורים שונים של המטוס. ניתן להגדיר רמת אנרגיה שונה לחלק הקדמי של המטוס ולחלק הראשי שלו. זה מאפשר שליטה טובה יותר על תהליך הצביעה. החסרונות (והדרך להתמודד איתם) זה לא קסם – מקורות אור אינפרא-אדום בגלים קצרים יוצרים כמות עצומה של חום. לכן, יש צורך במערכת קירור יעילה. בנוסף, הרשת החשמלית צריכה להיות מוכנה. כשהנורות נדלקות, יש עלייה חדה בצריכת החשמל. אם המערכת החשמלית אינה מספיק חזקה, יהיו בעיות. כדי לשמור על בטיחות, אנו משתמשים בבקרים PID עם מדי טמפרטורה. ברגע שהצבע מגיע לטמפרטורה הרצויה, הנורות נכבות. אין צורך בהערכות – תמיד מתקבלת צביעה נקייה ועמידה.